בכדי להגיע לציפוף משמעותי של מרחבי הקבורה, העומד בתנאים הלכתיים ויכול להיות משולב במרחב העירוני, עושה הפרוייקט שימוש במנהג קבורה יהודי עתיק: ״גלוסקמה״ כחלק מתהליך קבורה דו-שלבית וטקס ״ליקוט עצמות״, תוך עדכונם לצרכי ההווה.

​

צורת קבורה זו הייתה נהוגה לאורך מאות שנים והייתה מקובלת במיוחד בתקופת בית שני. במסגרת ריטואל זה, נקבר המת לתקופה של כשנה ולאחר התכלות הבשר מועברות עצמותיו, ביום ליקוט העצמות, אל קבורה קבועה בתוך גלוסקמה: מעין תיבה במימדים 30*30*60, נפח הקטן פי 20 מקבר עכשווי סטנדרטי.